לא הכל, אבל בהחלט בראש

אחד הציטוטים המפורסמים ביותר בפילוסופיה הספורטיבית שייכת לביל באוורמן,
"If you have a body, You are an athlete". את ביל באוורמן רוב הספורטאים מכירים לא כמאמן הריצה מעבודתו באוניברסיטת אורגון או מהיותו מאמן הריצה הראשי של נבחרת ארה"ב לקראת אולימפיאדת מינכן, אלא מהיותו שותף-מייסד של חברה יחסית מוכרת, נייקי.

אפשר לפרש את האימרה בדרכים שונות, היא לא מסובכת מדי.
היא מציינת את נקודת הפתיחה שממנה אפשר להגיע לשיאים אדירים, לא משנה מי את/ה, הפוטנציאל קיים.

כולכם ספורטאים, חלקכם עונים להגדרה של ספורטאים מנוסים, אפילו מאוד.
הספקתם לראות מספיק דוגמאות סביבכם על ספורטאים עמיתים, הבונים את הגוף שלהם, מלטשים את הטכניקה, משפרים ביצועים, ועדין כאשר אשאל אתכם "מה עוצר אותו/ה מלהצליח יותר?", לא תענו תשובות הקשורות לכמות המיטוכונדריה או סיבי השריר, לא תצביעו על ליקוי בציוד או על פרוטוקול תזונה, אלא תשתמשו במושגים כמו- "הוא לא מספיק נחוש", "היא לא מספיק עקבית", לעיתים "הוא נשבר בקלות" ו-"היא מחפשת תוצאות מיידיות".

בינינו, לא צריך ללכת רחוק מדי.
כל אחד מאיתנו יכול להסתכל במראה ולבחון את עצמו/ה, עם יד על הלב, מה באמת עצר/עוצר אותנו מלהתקדם ולהתפתח ולהגיע לשיאים חדשים, האם הגנטיקה היא זו המגבילה אותנו או אלמנטים מעולם ההתנהגות, החשיבה, קבלת ההחלטות?
האם הגוף שלנו קובע את תקרת הזכוכית, או שמא הראש/תכונות האופי שלנו.

להיות ספורטאי מלווה בהקרבה,
להיות ספורטאי חובב כדרך חיים זו משימה קשה לכל הדעות,
לחצות כל קו סיום משמעו תהליך ארוך ומאתגר,
הסיכויים למצות את הפוטנציאל האישי ולנצח תחרות הם קטנים ביותר,
כך שבין מדובר במתחילים, בספורטאים חובבים או ספורטאים תחרותיים, לכולם בלי יוצא מן הכלל נדרשת עבודה גופנית לצד עבודה נפשית.

כמאמן, הדרך לייצר שיפור גופני בקרב ספורטאים אולי לא קלה, אך היא ברורה ובמידה מסוימת צפויה. גירוי X מייצר תגובה Y.
המדע מתקדם, המחקר עשיר וזמין, הציוד נגיש. לעומת זאת אתגר גדול יותר הוא להתמודד עם הספורטאי כרוח ולא כחומר, לפתח את מרכיבי האישיות ותכונות האופי הנדרשות ע"מ להשיג את המטרות, ואין שני ספורטאים דומים בהיבט הזה.

בלתי אפשרי לסכם את נושא הראש במאמר קצר אחד, אך ע"מ לתת לכם קצה חוט לעבודה עצמית בחרתי להזכיר את האלמנטים החשובים ביותר בראייתי המלווים כל אחד ואחת מכם בדרכם כספורטאים לאורך הקריירה שלכם.
האלמנטים אינם נפרדים, הם שזורים אחד בשני ומשפיעים אחד על השני. הם חוצים מגדר, ניסיון, שאיפות, יכולות.

תהליך השיפור מלווה בקשיים, אבל מובטח שהוא יהיה מרתק. בהצלחה.

סבלנות, הדרך ארוכה

לא קל אך הכרחי להפנים ולקבל את המשפט "בסוף נהיה טובים".
רצוי שספורטאים יסגלו לעצמם Mindset סבלני, מכיוון שהדרך היא ארוכה.
היא ארוכה מאחר ושיפור דורש הסתגלות, והסתגלות היא פונקציה של זמן.
היא ארוכה מאחר ומיומנות ספורטיבית מלווה בביצוע טכני, בין אם פעולה גופנית מורכבת כמו במקרה של ריצה, ובין אם בפעולה המשלבת שימוש בציוד כמו במקרה של רכיבה, וביצוע טכני ברמה גבוהה הוא תהליך הדורש תרגול ועוד תרגול.

כל עיסוק שהוא, כאשר רוצים לקחת אותו לרמות גבוהות יותר מאשר רמת הבסיס, הוא סוג של אומנות, ואומנות היא תהליך התפתחותי.
מצב Mindset שהוא סבלני, הוא גם סלחני, כזה המאפשר לספורטאים לקבל את העובדה שבהכרח בדרך נעשה טעויות בדרך, ונחזור על פעולות שוב ושוב עד שיהיו מושלמות.
בחירה ב Mindset שכזה עונה לספורטאים על התהייה- "מדוע ביצעתי היום את אותו אימון שביצעתי לפני חודש, והתוצאות הפעם טובות יותר?"- מאחר והתפתחתי, השתפרתי וצברתי כלים שסייעו לי לבצע ביצוע נכון או מדויק או ממוקד באלמנטים החשובים יותר.
כאשר ה-Mindset הוא סבלני, אנחנו מסוגלים לבחון האם קצב הגידול שלנו, לרבות השקעת הזמן והמשאבים האחרים ושינוי סדר העדיפויות הוא נכון ומתאים לנו. 

כאשר ה-Mindset הוא סבלני יש לנו קשב להסתכל ימינה ושמאלה ולבחון האם קצב הגידול הזה מתאים לסביבה שלנו, לגורמים האנושיים סביבנו- בני המשפחה, שותפים, עמיתים לעבודה, ולוודא שאנחנו שומרים על איזון נכון, מרכיב קריטי ביכולת לשמור על התחביב לאורך זמן.
אורך נשימה הוא מרכיב קריטי בהתמודדות שלנו עם אירועים פחות חיוביים כמו אי הצלחות, הפסדים ובמקרים של פציעות (יורחב בהמשך), ומאפשר לנו את הזמן והפניית המשאבים הדרושים על מנת לתחקר ולהתגבר.

אימוץ Mindset סבלני הוא השלמה עם כך שאני מתחיל/ה מנקודת פתיחה מסוימת, שונה מאחרים, מתקדם/ת בקצב שלי לעבר המטרות שלי, ובאיזון המתאים לחיים שלי.

או שאני מצליח או שני לומד

ככל הנראה את הביטוי "אין דבר כזה כישלון, או שאני מצליח או שאני לומד" שמעתם בגרסאות רבות, כולם נכונות.

רצוי שספורטאים יסגלו לעצמם Mindset של למידה מתמדת.
הספורטאים הטובים ביותר סביבנו הם אינם הספורטאים שאינם שוגים. הם הספורטאים שחוזרים על שגיאות פחות פעמים. מפיקים לקחים כתפישה, ודואגים לחלק הכי חשוב בתחקיר- יישום.

כאשר אנחנו מפתחים Mindset של למידה, אנחנו מקבלים את עצמנו כלא מושלמים. אנחנו מאפשרים לעצמנו מרווח טעות. כולם טועים, וכאשר אנחנו מקבלים זאת, אנחנו מדלגים מהר מאוד על שלב האכזבה, ומגיעים מהר מאוד לשלב החשוב- הסקת המסקנות והפקת הלקחים.

פיתוח Mindset של למידה מאפשר לנו לקבל עזרה והכוונה. ספורטאים שצמאים ללימוד יחפשו תשובות ועל ידי כך יעמיקו ויצברו כלים חדשים. ספורטאים בעלי Mindset של למידה מתמדת ידעו לקבל הדרכה ממאמן, יסמכו על תכנית אימונים, ויהיו חברי קבוצה מעולים מאחר והם יסתכלו ימינה ושמאלה בצניעות ויקצרו את הדרך שלהם על ידי לימוד מצפייה, התנסות ושגיאות של אחרים.

יתכן שמכל הגורמים, Mindset של למידה מתמשכת הוא המורגש ביותר, פשוט כי מקבלים פידבק די מהר.
פיזיקלית, אנחנו לא מרגישים מהירות כאשר היא קבועה, אלא מרגישים תאוצה/תאוטה. Mindset של למידה, צמיחה והתפתחות אישית, הם השכר הגדול ביותר, ההנאה ותחושת ההישג המשמעותית ביותר המורגשת ביותר בקרב ספורטאים. 

אם תתבוננו בפרספקטיבה רחבה, אתם תרגישו היטב את התאוצה. זהו גרף השיפור שלכם.

אני יכול להשפיע רק על עצמי

לעיתים ספורטאים נרתעים מאימונים עם ספורטאים אחרים. זהו כלי חשוב, אך הם חוששים מהשוואתיות ואף תחרותיות.
פיתוח Mindset של ריכוז עצמי אינו במובן האגואיסטי, אלא מתוך העיקרון החשוב של מיקוד שליטה פנימי.
ספורטאים בעלי Mindset כזה, ידעו להסביר לעצמם שהרצים לידם הם כלי חשוב לפיתוח, אך כל אחד מהרצים במסלול הסמוך- מגיע ממקום אחר, עבר דברים אחרים, ישן אחרת בלילה וכו', הרץ לידי משפר אותי, מושך אותי, מלמד אותי, אבל הדרך להשתפר בעצמי לא עוברת דרך שיפוט של הביצועים של החבר שלי.

בתחרויות, בהם יש קונפליקט מובנה- אני מתחרה נגד אחרים, ספורטאים בעלי Mindset שכזה לא ילחצו, ישמרו על תכנית התחרות שלהם, יקבלו החלטות טובות יותר מאחר ורמת הסטרס שלהם תהיה נמוכה- הם לוקחים בחשבון שהיריב שלהם יתכן ועושה מניפולציה כרגע, או שגיאה, ואם ידבקו בתוכנית שלהם, הסיכוי שלהם למצות את הפוטנציאל האישי גבוה יותר, וזה התנאי הבסיסי להצלחה בתחרות. ואם יעשו הכי טוב שלהם ועדיין ינצחו אותם- ילחצו את היד ליריב וידעו שמהזווית שלהם בוצע כל מה שבתחום האפשרי- זה ממילא המקסימום. 

פיתוח Mindset של מיקוד שליטה פנימי, מטיל את האחריות על השגרה, הביצוע, הדיווח, הפקת הלקחים- על הספורטאי, ונסכים שככל שאנחנו לוקחים את האחריות אלינו, המחויבות שלנו עולה, המוניטין שלנו על הכף, וכתוצאה מכך גם הסיכוי שלנו למצות את הפוטנציאל עולה.

מיקוד בפעולות

בחירת מטרות, קביעת יעדים, שאיפה לתוצאות- הם חלק מהדרך שלנו כספורטאים, חלק מהאתגרים המושכים אותנו להיות ספורטאים לאורך זמן ולחתור לשיפור תמידי. מספרים ויעדים כמותיים שומרים אותנו ממוקדים, משמשים נקודת ייחוס לאורך הדרך ועוד.
קו דק עובר בין קביעת המטרות/יעדים לבין המיקוד בהם. בחירת Mindset של מיקוד בפעולות אינו אומר שמסירים את התוצאות מהשולחן, אלא שאנו עובדים בחלונות עבודה בתיעדוף ברור- מרבית הזמן אנחנו מרוכזים בתמונה הקטנה, בביצוע כאן ועכשיו, בצעד הנוכחי או מקסימום בצעד הקרוב הבא, ואחת לכמה זמן אנחנו קופצים לתמונה הגדולה ומוודאים שאנחנו בכיוון הנכון.

קל להמשיל את ה Mindset הזה לספורטאים דרך עולם המכירות. איש מכירות מוכשר אשר נקבע לו יעד של 1,000,000$ מכירות לשנה, עדיין יתמקד בכל שיחת מכירה בנפרד וינסה למקסם אותה. אם יחשוב על היעד השנתי סיכוייו לנצח את שיחת המכירה אינם גבוהים כפי שיהיו אם יתמקד בלקוח, ידבר בשפה שלו, יבין את הצרכים שלו וייתן את ההצעה המיטבית.
באותה מידה, מרתוניסט עם Mindset של מיקוד בפעולות, יתמקד בביצוע טכני מעולה כל ק"מ מחדש, ידבוק בפרוטוקול התזונה ועל ידי כך ירכיב 42 ק"מ איכותיים ויגדיל את הסיכוי להשיג את היעד.
שחיינית תתמקד בגריפה מושלמת בכל תנועה מחדש ועל ידי כך תשחה מהר יותר, מאחר והיא לא סתם תפעיל כח, אלא תפעיל כח בצורה יעילה,
וספורטאים באופן כללי יהיו מרוכזים באימון הקרוב, ואפילו באינטרוול הקרוב בלבד.
כמאמן אני מנסה להנחיל לספורטאים את החשיבה לפיה לא תמיד צריך לחשוב קדימה מדי. בוא נתמקד בהקפה הבאה. נסיים אותה, נבין מה עשינו ונחשוב קדימה. 

מתמקדים בפעולות ולא בתוצאות.

איכות קבלת החלטות

להיות ספורטאי פירושו לקבל החלטות, כל הזמן. לא הכל בידיים שלנו, אבל בהחלט הרבה.
אנחנו מקבלים החלטות גם כאשר אנחנו מחליטים לא להחליט.
לקום לאימון זו החלטה, ולהישאר לישון ולהשלות את עצמנו שנשלים בערב היא החלטה.
להתאמן חולים זו בחירה ולהישאר לנוח ולהחלים היא אפשרות קיימת,
לבצע את הנחיות האימון כלשונן היא בחירה, וכך גם לחרוג "כי אני רוצה להרגיש שאני עובד",
להסתיר מהמאמן כאב או לדווח ולהתמודד זוהי בחירה והיא בידיים של הספורטאי/ת.
כך גם ללכת לישון בזמן, לעבוד לפי פרוטוקול התזונה,
וכך גם להירשם לאירוע הבא למרות העומס שאני מייצר על הבית,
או לרכוש את הגלגלים היקרים ולהעמיס על חשבון הבנק. אלו החלטות ולא גזירת גורל.

לאורך דרכנו הספורטיביים נקבל מאות אלפי החלטות, חלקן נוגעות לאימונים, חלקן לחיינו האישיים, חלקן ישפיעו על הקריירה המקצועית מחוץ לספורט.
התוצאות תקבענה על פי איכות קבלת ההחלטות שנקבל, ובכל תחום שהוא.

ספורטאים המפתחים Mindset של איכות בקבלת החלטות, יצליחו להתגבר על קונפליקטים שלהם יש השלכות:
1. תמורה מיידית לעומת תמורה בטווח הרחוק- מה נח לי/בא לי עכשיו- מה ישרת אותי קדימה?
2. ניהול סיכויים לעומת ניהול סיכונים- לחרוג ולהגביר עכשיו ישפר אותי בחצי דקה אך יעלה את הסיכון לפציעה שייקח לי שבועות לצאת ממנה.

כספורטאים בעלי Mindset של איכות קבלת החלטות, חשוב לנו לנסות לייצר שלושה תנאים מרכזיים:
1. קבלת החלטות בעיתוי המתאים לנו, כל עוד דברים בשליטתנו, ע"פ מצב שהגוף או החיים יקבעו עבורנו
2. אחוז קבלת ההחלטות הטובות שלנו הוא זה שמשפיע. בואו נקבל יותר החלטות טובות ומדי פעם סביר לקחת סיכונים
3. "מותר" לעשות טעויות קטנות, "אסור" לעשות טעויות גדולות. אם אתם לא מוכנים לשלם את מחיר הטעות, אל תיקחו את ההימור בנוגע להצלחה בלבד.

על קצה המזלג

זו כמובן רק ההתחלה,
הנקודות שציינתי הן בעיקר אוניברסליות, לכל ספורטאי/ת יש את הגורמים שיותר ופחות משפיעים עליו/ה,
ובוודאות יש גורמים נוספים שמתאימים ברמה האישית,
עסקו בהם, מצאו אותם, התמקדו בהם,
והדרך הכי קלה? מה עבד לכם בתחומים אחרים- הפילוסופיה חוצה את תחומי החיים, וזו גם הסיבה לכך שספורטאים חובבים בעלי Mindset מפותח, ממוקד וגמיש, מצליחים ליישם את התובנות גם בחיים האישיים, הזוגיים, ההוריים וגם בתחומי העיסוק והקריירה.

בהצלחה, בואו נפרוץ גבולות:)